<h1>כל בו סימן א'</h1>
<h2>דף קד:</h2>
ומתחילין לברך על נטילת ידים ואשר יצר עד ומפליא לעשות פי' ומפליא לעשות שפלא גדול הוא שגוף האדם כלו נקבים נקבים והרוח והאוכל והמשקה שמור בתוכו כך מפורש בהגדה. ולפי שזאת הברכה מטבע ארוך שמסודרת על דברי' הכרחיים באדם שאי אפשר זולתו והוא לרפואתו ולבריאותו פותחת בברוך וחותמת בברוך. וכתב הר"מ נ"ע שאין לומר אפי' שעה אחת כי אע"פ שנסתמו יכול לחיות יום או יומים ואחריה מברך אלהי נשמה ואינה פותחת בברוך לפי שהיא סמוכה לאשר יצר ומעניניה והיה מן הדין לברך אותה תכף הקיצו משנתו, אבל לפי שהוא ערום ואין ידיו נקיות התקינו לברך אותה אחר נטילת ידים וכן הדין בכל השאר. ואחריה מברך אשר נתן לשכוי בינה וכלן כמו שהם מסודרות בסדר התפלות ויש מי שאומר שמברכין אותן בין נתחייב בהן בין לא נתחייב לפי שהן להודו' ולשבח לשם ועל חדוש מעשה בראשית אך הר"מ ז"ל כתב שאין ראוי לאמרן על הסדר לפי שפעמים שאין אדם חייב בהם כגון אם לא שמע קול התרנגול שאינו חייב לברך אשר נתן. לן בכסותו אינו חייב לברך מלביש ערומים. הולך יחף אינו חייב לברך שעשה לי כל צרכי. לא נכנס לבית הכסא אינו מברך אשר יצר. ביום הכפורים ובט' באב שאין שם רחיצה אינו מברך על נטילת ידים ולא המעביר שינה מעיני וכן כל שאר הברכות אמנם פשט המנהג בכל הארצות האלו לאמרן על הסדר וכן הנהיגו רב נטרונאי ורב עמרם ושאר הגאונים לסדר את כלם אפי' לא עשה המעשה שלא על עצמו בלבד הוא מברך אלא על כל העולם מברך את השם שעשה כל הטובות והחסדים האלו תמיד לכל ואע"פ שמלשון התלמוד משמע שראוי לברכן בשעת מעשה אפי' בעודו על מטתו ואפי' קודם נטילת ידים הגדולים ז"ל החמירו בזה ונהגו לסדר כלן אחר נטילת ידים שיברכם בטהרה ובנקיות וכן כתב ר' אשר בחבורו ועוד כתב בשחר נהגו לרחוץ הפה מפני הרירין שבתוכו כדי להזכיר השם הגדול בקדושה ובטהרה. המעביר שינה יש אומרים שהברכה הזאת פותחת בברוך ואינה חותמת בברוך ויש אומרים שאותה ברכה ויהי רצון שתתן חלקי בתורתך הכל ברכה אחת ופותחת בברוך וחותמת בברוך וענינה הודאה לשם ית' על המנוח והמרגוע שנתן לאדם מעמלו ויגיעו על ידי השינה ועל התועלת שהועילו בשינה לעכל מאכלו והוא מטבע ארוך.
